Badge

כיבוש מחנה תל ליטוינסקי (תל השומר)

דף השער
תולדות החטיבה
מפקדי החטיבה
מבנה החטיבה
מצבת הנשק
מרחב החטיבה
קרבות החטיבה
אנדרטאות
יד לנופלים
עמותת אלכסנדרוני
הסיפור על טנטורה
פרשת אלטלנה
המנון אלכסנדרוני

מרשם הקרב

המחנה הצבאי הבריטי בתל ליטוינסקי שכן בנקודת מפתח חיונית. בפאתי דרום שלט המחנה על כביש יפו – סלמה - חיריה – סקיה - כפר ענא - יהודיה – וילהלמה בואכה שדה התעופה בלוד (הכביש המוביל היום משכונת התקוה, דרך צומת מסובים לצומת הטייסים בבני עטרות).

כביש זה, יחד עם הכביש בית דגן – יהודיה, שימש כעורק תחבורה חיוני לכפרים הערביים ששכנו לאורכו, מדרום מזרח לעיר העברית תל אביב.

המחנה היה נעוץ כטריז בלב הישובים היהודיים באזור, רמת גן – בני ברק - כפר אז"ר - קיבוץ אפעל, הישוב תל ליטוינסקי וכפר אונו.

העברת המחנה על ידי הבריטים לידי הערבים, עלולה הייתה לשמש בסיס התקפה אידיאלי ואיום ממשי על כל יישובי האזור בגוש דן.

ברור היה שיש לעשות כל שביכולתנו, על מנת שהמחנה ייפול בידינו ולא בידי האויב.

עם התקרב מועד הפינוי הבריטי מהארץ, החל האויב מחדיר למחנה, במסווה של עובדים, מספר רב של ערבים חמושים מתושבי הסביבה ומלוחמיו המאומנים של חסן סלמה, מפקד הכנופיות הערביות במחוז לוד. הם היו באים ויוצאים באופן חפשי בשער הדרומי של המחנה ומסיירים בתחומיו, בהעלמת עין של הבריטים.

התנהגות זו של הבריטים עוררה את דאגת פיקוד החטיבה, שהבריטים ימסרו במועד נראה לעין את המחנה לידי האויב הערבי. כאשר התברר שאכן זו הייתה כוונת הבריטים, יצא אל המחנה סיור של אנשי גדוד 33, במסווה של עובדי חברת החשמל, כדי ללמוד את פרטיו ולהכין תכנית פעולה לכיבושו.

ואכן, אור ליום 15.4.48 נכנסו כוחות של גדוד 33 בסדר גודל של פלוגה, יחד עם פלוגה ב' מגד' 32, בפורצם את גדרות המחנה מכיוון כפר אז"ר.

למעשה, חצץ הכוח הזה בין אחרוני הבריטים העוזבים והאויב הערבי שכבר הספיק לתפוס את החלק הדרומי של המחנה. בשעת הצהריים התקבלו ידיעות על ריכוזים גדולים של כנופיות ערביות בסביבות יהודיה, כפר ענא, חיריה וסקיה.

מג"ד 33 חשש כי לא יוכל להדוף התקפות רציניות בכוח המועט שנמצא ברשותו. הוא פנה לגדוד 32 וביקש תגבורת של פלוגה. תוך פחות משעה הגיעה פלוגה ב' מגדוד 32, חמושה, ונכנסה לקרב.

הקרב, שהתנהל מבית לבית, נמשך כל היום. תגבורת של האוייב שהגיעה לזירת הקרב נפגעה מאש כוחותינו והתפזרה. המחנה הגדול נכבש, פרט למובלעת צרה בדרום, שנכבשה מאוחר יותר, במבצע "חמץ". לאויב נגרמו אבדות כבדות (כחמישים הרוגים). עם שוך הקרב, בקשו הבריטים אפשרות לפנות את הרוגי האויב מתוך המחנה.

ניתנה הסכמה, הואיל ואי פינויים היווה סכנה בריאותית. הבריטים שלחו אוטובוס מיפו, עליו הועמסו ההרוגים שהועברו ליפו.

בקרב נפלו שלושה לוחמים.


Gun Valid XHTML 1.0! Valid CSS!